איך הכל התחיל
אנחנו חמישה שותפים: אסף (פופציק), עומר (עוגי), בועז (מנאש), אריאל (צ׳אצ׳י) ואילן (הסנאי).
אסף, בועז ואילן מכירים מהגן בקיבוץ אפיקים.
עומר הצטרף אליהם בכיתה ט׳, ואריאל שנים אחר כך כשהוא בא לעבוד במסיבה של האודיופיל.
לאסף תמיד היתה חיבה יתרה לרמקולים ומגיל צעיר הוא דאג שהחדר שלו בקיבוץ יהיה ״מיני קלאב״ שפתוח לכולם, מה שגרם לכולנו להתאסף ולעשות אצלו מסיבות לאורך כל תקופת הנעורים והצבא.
אחרי השחרור שלנו מהצבא כל אחד פנה לדרכו ועומר עזב לקליפורניה לכמה שנים. כשהוא חזר עם סיפורים על ״הברנינג מן״ והדליק את כולם על הרעיון היה ברור שיום אחד זה יקרה.
וב-2014, כשצצה ההזדמנות לעשות אירוע דומה בישראל, התחלנו את המסע שלנו.
השנתיים הראשונות היו שנתיים של התנדבות ועבודה בהפקה שבסופן הבנו שיש לנו דרך אחרת לתרום מהזמן והכשרון שלנו והקמנו מחנה חדש.
השם שנבחר היה האודיופיל.
זה חיבר את הפיל המוכר והאהוב מיום העצמאות בקיבוץ עם החיבה היתרה שיש לאסף לרמקולים.
אנשים יסעו כל הדרך למדבר לשום מקום ויקבלו חווית בר מהטובות שהם קיבלו.
הכוסות מפולשות כמו שצריך, האלכוהול הכי טוב שיש, הברמנים וואו, המוסיקה נעימה ומדויקת, האווירה בטוחה ומוארת ואתה מרגיש שאתה ביקום מקביל.
זו היתה המטרה.
אחרי ההצלחה בשנה הראשונה חזרנו עם ניסיון נוסף וגדול יותר שעלה לנו בהרבה כאב לב.
שם הבנו שיש מחיר לשלם על גדילה למטרות הלא נכונות והחלטנו שאנחנו נשארים קטנים ומשפחתיים לא משנה מה.
בסוף מידברן 2017 גם הבנו לחלוטין שהאודיופיל הוא יקום אחר בתור המידברן ושיש כמה כללי התנהגות שאנחנו לא מוכנים להתפשר עליהם.
חוקי האודיופיל הגיעו לעולם:
– בלי אורות לד
– בלי אוזני ארנב
– בלי כוסות ברן
– בלי שאלות
– בלי להיעלב
האודיופיל היה קם פעם בשנה במידברן ופעם בשנה היינו עושים מסיבת גיוס.
כל שאר הזמן כל אחד היה עסוק בניסיון למצוא את המסלול שלו בחיים.
ואז, כמו כל סיפור הצלחה או כישלון מהשנים האחרונות – קורונה.
ואחרי כמה סגרים ארוכים הרגשנו שחייבים לעשות משהו.
לקראת הסילבסטר שסגר את 2021 החלטנו לעשות אירוע קטן.
התגלגלנו לקרית המלאכה ומצאנו ביד 2 חלל ריק. התקשרנו למתווך.
״תגיד אפשר להשכיר את החלל ללילה אחד ולשלם על חודש?״
וכך בליל ה31.12.21 נולד האודיופיל הראשון בקרית המלאכה.
וממקום שאמור היה להישאר פופ אפ ולעבוד ערב אחד,
התחלנו לעשות פעם בשבוע ערבי ״פרוות״.
באים לבושים בפרווה, משלמים 200 שקל ושותים כמה שרוצים.
זה שילם את השכירות והשאיר לנו קצת למידברן.
בסוף 2022 קפצנו למים.
פתחנו חברה בע״מ, עשינו הסכם שותפים, עזבנו את העבודות הרגילות שלנו והתחלנו תהליך רישוי.
ואז בעל הנכס החליט שהוא רוצה שנעזוב והנחית עלינו מכה קשה, נפשית וכלכלית.
חודשים חיפשנו מקום חדש בזמן שהישן היה סגור,
עד שביוני 2023 מצאנו חלל, בשביל התנופה 7.
הפעם גם החלטנו – אין יותר פופ אפ. אנחנו בונים מקום כמו שצריך.
את הרוב עשינו לבד, עם קצת עזרה מבעלי מקצוע.
לא היה לנו כסף גדול והלוואות לא לקחנו.
תאריך הפתיחה ששמנו לעצמנו היה אוקטובר 2023.
האינסטלטור שהפך לנו את כל הרצפה וניתק את אספקת המים הלך הביתה בחמישי 5.10
והשאיר את הרצפה ככה
״מה כבר יכול לקרות? יום ראשון בבוקר אני פה ועד סוף השבוע הבא אני מסיים הכל״
הוא מעולם לא חזר.
וגם אנחנו לא, למשך הרבה מאוד זמן.
רק בנובמבר חזרנו לאתר הבנייה שהיה עתיד להיות האודיופיל. נדרשנו לתעצומות נפש גדולות מאוד, שעות של צפייה בסרטוני ׳עשה זאת בעצמך׳ וימי עבודה מרוכזים בין המילואים.
במשך ארבעה חודשים של שיפוצים והכנות עברנו מהתהום הכי עמוקה למצב שבו אשכרה הצלחנו להעמיד את המקום על הרגליים.
